<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף יג.</h2>
עבד כנעני ניקנה בכסף ובשטר ובחזקה מאי טעמא דאיתקש לשדה אחזה דכתי' [ויקרא כ"ה] והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחזה מה שדה אחזה ניקנית בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה.
<h2>דף יג:</h2>
[ב"ק קי"ג ע"ב] רב ביבי בר גוזלא אמ' רבי שמעון חסידא גזילו שלגוי אסור אבידתו מותרת, גזילו אסור כידרב חונא אמ' רב דאמר רב חונא אמ' רב מניין ליגזל הגוי שהוא אסור שנ' [דברים ו'] ואכלת את כל העמים אשר ייי אלהיך נתן לך בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך, אבידתו מותרת כי הא דאמ' רב חמא בר גוריא אמ' רב מניין לאבידת גוי שהיא מותרת שנא' [שם כ"ב] וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אבידת אחיך ולא אבידת גוי, אימא הני מילי היכא דלא אתאי לידיה דלא מחייב למטרה בתרה כיד ישראל אבל היכא דאתאי לידיה מחייב לאהדורי, אמ' ראבינא ומצאתה דאתאי לידיה משמע. תניא רבי פנחס בן יאיר אומ' במקום שיש חילול השם אף אבידתו אסורה אמ' שמואל וטעותו מותרת, שמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא מההוא גוי בארבעא זוזי אבלע ליה זוזא, רב כהנא זבן מאה ועשרין חביאתא חמרא בכלל מאה מההוא גוי אמ' ליה חזי דעלך קא סאמיכנא.
<h2>דף מח.</h2>
המלוה את חבירו על ידי ערב אם יש נכסים ללווה נפרעים מן הלווה אם אין נכסים ללווה ניפרעים מן הערב, אבל המלווה את חבירו על ידי קבלן בין יש נכסים ללווה בין אין נכסים ללווה ניפרעים מן הקבלן, היכי דאמי ערב והיכי דמי קבלן אמ' רב חונא הלויהו ואני ערב הלויהו ואני פורע הלויהו ואני חיב הלויהו ואני נותין כולן לשון ערבות הן, תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות הן והיכא דאמר ליה ממי שארצה אפרע כקבלן דאמי. המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע ערב תחלה.
ההוא דיאנא דאחתיה למלוה לניכסי דלווה מיקמי דניתבעיה, סלקיה רב חנין בריה דרב ייבא, אמ' ראבא מאן עביד כהא מילתא אי לאו רב חנין בריה דרב ייבא דחכים, קא סבר ניכסוהי דבר אינש אינון ערבא ביה ותנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב וקימא לן לא יתבע ערב תחילה, ההוא ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מיקמי דליתבעינהו ליתמי רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה רב חונא בריה דרב יהושע אמר אמור צררי אתפסיה, מאי ביניהו איכא ביניהו חיב מודה אי נמי דשמתוה ומית בשמתיה, שלחו מיתם שמתוה ומית בשמתיה הילכתא כרב חונא בריה דרב יהושע. מותיבי שטר היוצא מיד ערב הרי זה אינו גובה ואם כתב בו בעל חוב כבר התקבלתי ממך הרי זה גובה, בשלמא לרב חונא בריה דרב יהושע ודאי תיובתיה אילא לרב פפא מי נימא תיהוי תיובתיה, שאני הכא דלהאכי טרח וכתב ליה התקבלתי.
<h2>דף מט.</h2>
[ב"ק ע' ע"א] אמרי נהרדאיי לא כתבינן אורכתא אמיטלטלי אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא אמ' ליה מדאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואיכא דאמרי אמרי נהרדאיי לא כתבינן אורכתא אמיטלטלי דכפריה טעמה דכפריה דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבינן ואמרי נהרדאיי כל אורכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לית בה משאשא מאי טעמא משום דאמ' ליה האייך את לאו בעל דברים דידי את אמ' אביי ואי כתיב בה למחצה לשליש ולירביע מיגו דמישתעי לפלגא מישתעי לכוליה אמ' אמימר ואי תפס לא מפקינן מיניה רב אשי אמ' מידי כתיב ליה כל דמיתענית מן דינא עלאי שליחא שוייה ואיכא דאמרי שותפא שוייה למאי נפקא מינה למיתפס פלגא. והאכי אמרו רבנן מישמא דמר רב יהודאי דמאן דמוריך חבריה ובתר דיהיב ליה אורכתא מימליך ובאעי לבטולה ומוריך איניש אחרינא אית ליה רשותא דהילכתין קימא לן דשליחא שוייה, ומאן דמוריך לחבריה ודחיל דילמא שקיל להון אמ' ליה בההיא שעתא דקא מוריך ליה באנפי שהדי דקא משוינא ליה שליחא לאיתויי לי זוזי כן וכין דאית לי גבי פלניא.
<h2>דף נא:</h2>
והיכא דשכיב פשוט בחיי אבוהי ושבק בכור ופשוטים ואתו להון למירת בניכסי אבא דאבוהון לית ליה לבכור בר פשוט למישקל חילק בכורה בניכסי אבא דאבוהי, דתנן אינו נוטיל בראוי כבמוחזק ואמרינן עלה לאיתויי ניכסי אבא דאבא דלא שקיל בכור, אבל ודאי בכור דשכיב בחיי אבוה ושבק ליה בכור ופשוטים ואתו להון למירת בניכסי אבא דאבוהון מגו דשקלי חילק בכורה דאבוהון מניכסי אבא דאבוהון שקיל האיי בכור בר בכור חלק בכורה דידיה בהדי אחיה מניכסי אבא דאבוה, דהא אשכחנן בבנת צלופחד דשקלן האכי ותניא אם היה אביו בכור אף נוטיל פי שניים בניכסי אבי אביו.
והילכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיכי דמי ראוי ומוחזק, יעקב ראוי לירש יצחק מת יצחק והחזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מחזק, מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בהן, מת יעקב בחיי יצחק ואחר כך מת יצחק דלא איתחזק יעקב בניכסי יצחק אין ראובן נוטיל פי שנים בהן, וכן הבעל בניכסי אשתו דאם מת אבי אשתו או קרוביה מקמי דמיתה היא ונפלו לה נכסים דבית נאשה והדר מיתה היא בעלה יורשה, מיתה לה מיקמי בית נשה הוה ליה בעל ראוי ולא ירית בניכסי בית נאשה, ואי אית לה בני ירתי והינו מעשה דאלעזר נחלה הראויה לו וירשה פנחס בנו דמיתה לה אימיה בחיי מורישיה בנה נוטיל בראוי כבמוחזק.
והילכתא אין הבכור נוטיל פי שנים במלוה דכתיב בכל אשר ימצא לו ומלוה ביד אחירים הוא, ואי אית ליה לאב הלואה גבי בכור גופיה כיון דתפיס שקיל פי שנים, ואי קדמין יתמי ותפסין קודם חלוקה שיעור מאי דתפיס בכור לא מפקינן מניהו ולא יהבינן ליה לבכור פי שנים בגויהו.
